<h1>תשובות הגאונים — אסף ח"ב תרפ"ז, סי' ט"ו, אות קצ"ז</h1>
<h2>דף טז.</h2>
לטהרות אינה צריכה בדיקה לכל ביאה וביאה, וזאת היא מחלקת בית שמאי ובית הלל (ט"ז ע"א), שבית שמאי אומרים צריכה בדיקה בשני עדים על כל תשמיש ותשמיש, או שתשמש לאור הנר, ובית הלל אומרים דיה שני עדים כל הלילה. (ט"ז ע"ב) אמרו בית שמאי לבית הלל לדבריכם שמה יש טיפה כחרדל בביאה ראשונה, שאילו בדקה אחריה היתה יוצאת, ועכשו שלא בדקה ובא עליה ביאה שניה שמה חפתה שכבת זרע את אותה הטיפה ונימוקה עם שכבת זרע ולא נראתה. אמרו להן בית הלל אף לדבריכם נחוש שמה עד שהרוק בתוך הפה נימוק והלך לו. פירושה כשם שאתם חוששין פן היתה טיפה ונחפתה בשכבת זרע מביאה שנייה, יש עלי[כ]ם לחוש בביאה ראשונה נמי שמה עודנו דש באה טיפה, וכשהוציא האיש שכבת זרע נחפתה בה ונימוקה בתוכה. וזה פתרון עד שהרוק בתוך הפה נימוק והלך לו בלשון כבוד. אמרו להן בית שמאי אינו דומה נימוק פעם אחת לנימוק שני פעמים, כי בפעם אחת ברוב עתים תודע, וכשתקנח האשה אחריה תראה על העד, או שנראה לה אדמומית אף על פי כי נמוקה, אבל אם נמוקו שני פעמים בודאי הולכת, שהוא לח ביותר.
